דורון לוי הנדסה בנייה והשקעות בע"מ נ' עירית פתח תקוה ואח'

החלטה

1. ערר זה שייך לקבוצת עררים כנגד עיריית פתח תקווה ומיתב, אשר לגבי חלק מהם התבקשה מחיקתם, לנוכח פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים בתל-אביב

ב-עמ"נ 327/06 מיתב נ. קרן פייר בע"מ, מיום 26.7.10, שבו נפסק כי אין לועדת הערר סמכות להיזקק לערר כנגד תאגיד שפועל לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א - 2001 (להלן: חוק תאגידי מים וביוב).

חלקם האחר של עררים אלה הוגשו לאחר כניסתו לתוקף, ביום 23.7.09, של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט - 2009 (להלן: חוק ההתייעלות), שעל פי על פי הוראות סעיף 76 (ג) (3) שלו, אין ניתן להגיש לועדת הערר ערר כנגד תאגיד כאמור, מקום שבו קיים תאגיד כזה. הוראת חוק זו מחזקת את משקלה של הפסיקה בעניין מיתב נ. קרן פייר.

מחיקתם של אותם עררים התבקשה לנוכח העדר סמכות עניינית לועדת הערר, על פי הוראות חוק ההתייעלות.

2.בעררים דומים שהוגשו לועדת ערר זו הושגה הסכמה כי הערר יימחק ללא צו להוצאות, וחלף זאת תגיש העוררת תביעת השבה לביהמ"ש האזרחי.

3.בעררים מהקבוצה שבה מדובר הסכימה העירייה למחיקת הערר ללא פסיקת הוצאות, אך מיתב לא הסכימה לכך, ואף חלק מב"כ העוררים ביקשו, מצידם, לחייב את מיתב בהוצאות כלפי העוררים, בעיקר מהטעם שבדרישת התשלום שהוצאה לאותם עוררים על ידי מיתב נכלל עדיין ציון זכות הערר אל ועדת הערר, לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב - 1962, על אף ביטולו - בחוק ההתייעלות - של הפרק השלישי של חוק הביוב.

ב"כ של אותם עוררים טוענים כי על ידי כך הטעתה מיתב את העוררים ויצרה מצג כאילו הזכות להגיש ערר לועדת הערר עודה בתוקף.

מנגד, ביקשה מיתב לחייב בהוצאות את העוררים, שהגישו את הערר לאחר כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות, מהטעם שבמועד הגשת הערר לא היתה עוד סמכות עניינית לועדת הערר, בהתאם להוראות חוק ההתייעלות.

4.אני סבורה כי אין מקום להיעתר לאף אחת מהבקשות הללו: ככל שמדובר בדרישות תשלום, שהוצאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות, היתה מיתב צריכה לתקן את הטקסט שנלווה לדרישת התשלום ולהשמיט ממנו את ציון זכות הערר לפני ועדת הערר. משלא עשתה כן, איני סבורה כי ראוי לזכותה בהוצאות עם מחיקת הערר. ככל שמדובר בדרישות תשלום, שהוצאו ממש ערב כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות, והערר הוגש סמוך לאחר כניסתו של החוק האמור לתוקף, אזי בשל סמיכות הזמנים אל מועד שינוי הדין, איני סבורה כי ראוי לחייב את העוררים הללו בהוצאות.

מנגד, ברור כי גם אם טעתה מיתב בכך שלא השמיטה את ציון זכות הערר מטקסט דרישת התשלום, הרי אין בכך כדי לשנות את דבר העדר סמכותה העניינית של ועדת הערר, משנכנס חוק ההתייעלות לתוקף.

יש לציין כי אי-הבהירות לגבי סמכותה של ועדת הערר להיזקק לערר כנגד תאגיד היתה תלוייה ועומדת במשך מספר שנים, לאחר חקיקתו של חוק תאגידי מים וביוב, והוכרעה בפסק הדין בעניין מיתב נ. קרן פייר, אשר ניתן כאמור רק ביולי 2010, כשנה לאחר חקיקת חוק ההתייעלות. הלכה זו חלה, כפסק-דין מנחה, לגבי עררים שהוגשו כנגד תאגידים לפני חקיקת חוק ההתייעלות, והיא מתיישבת כמובן עם הוראות חוק ההתייעלות, ששללו במפורש את האפשרות להגיש ערר כנגד תאגיד, מקום שבו הוא קיים.

היותה של המחלוקת בסוגייה זו תלוייה ועומדת זמן ממושך, היא שיקול נוסף כנגד פסיקת הוצאות עם מחיקת העררים שהוגשו כנגד מיתב.

5.מהטעמים האמורים, יימחק הערר דנן ללא צו להוצאות.

6.המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן, שופטת

יו"ר ועדת ערר